עלילה ירושלמית בשנת 1948 השתתף דניאל בן יעקב בקרבות בירושלים, תחילה כסמל בפלוגה של יהודה ארבל ואחר כך כמפקד מחלקה. דניאל בן יעקב היה בין 10,000 ילדים יהודים מגרמניה, אוסטרי וצ'כיה שהוריהם שלחו לאנגליה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וכאשר היה כבר ברור שהמשטר הנאצי אינו מבשר טובה ליהודים. המשלוח כונה "קינדר-טרנספורט" והתרחש בסוף שנת 1938 ודניאל עם אחיו עברו לביתו של דודם בלונדון.
דניאל שהיה אז בן קרוב לעשר שנים זכה לחינוך המשובח ביותר שניתן להעניק במגבלות אותם ימים ועד גיל 20, שאז התנדב כאיש מח"ל להילחם במלחמת השחרור הספיק ללמוד ארבע שפות על בוריין וכן היסטוריה צבאית ברמה שנלמדת במוסדות אקדמיים. על פי כמה משיחותיו נראה שאולי למד בפנימייה צבאית. דניאל הפגין אומץ רב ויכולת גבוהה בעת שירותו תחת פיקודו של יהודה ארבל שהיה מפקד פלוגה בגדוד "הפורצים" עליו פיקד זרו.
כאשר נפצע דניאל קשה בקרב על הר ציון (לדברי פון וייזל שלחם אתו נפלה עליו עמדה וקברה אותו ועד שחולץ איבד ריאה), אך מכיון שלא ידע עברית ולא הבין כיצד "להסתדר" לא הכיר בו אגף השיקום כנכה צה"ל והוא נאלץ להתקיים בדוחק רב בכוחות עצמו ועסק בעיקר בתרגומים לפרנסתו ומאוחר יותר אף היה מתורגמן במשפט אייכמן. הכרתי אותו כאשר עבד עם אמי במפעל תרגומי המדע בשדרות המאירי בקרית משה לשם עברה ממשרד ראש הממשלה בשנת 1960. שמעתי מפיו עדות מוזרה שבאותה עת, למרות גילי הצעיר נראתה לי מופרכת אך עם השנים הבנתי מה קרה ורק לאחר מותו "ירד אצלי האסימון".
בין השאר אומץ דניאל על ידי הצייר הירושלמי לודויג בלום ואשתו, וכחייל נהג לבלות אצלם בארוחות יום שישי ושמר קשר גם לאחר המלחמה. דניאל נהג לשבת בבית הקפה האהוד על הלוחמים לשעבר ברחוב בן יהודה ושם פגש בין השאר את שלמה באום ז"ל והפך לחברו. אחד הבליינים שנהג לשבת ולעשות רושם על החברה היה אחד שקרא לעצמו ישראל בר ובין השאר סיפר סיפורים על מעורבותו בקרבות במהפכה בספרד שארכה משנת 1936 עד 1939 ואז הבין בן יעקב שבר הוא מתחזה.
בר נעשה קצין והתקדם להיות שלישו הצבאי של בן גוריון וכל העת צעק דניאל בכל במה אפשרית שהוא מתחזה ויש לבדוק אותו. במהרה החלו להגיע שוטרים לדניאל ופתחו לו תיקים על עניינים שלא קשורים אליו והוא נאלץ לנקות את שמו כל פעם מחדש בבית המשפט, ועדיין לא הבין כי כוונת מכוון בדבר. יום אחד בא לבקר את לודוויג בלום בסטודיו שלו שהיה בבית טליתא קומי אחריו נכנסו כמה גברים והוא שמע יריות נורות לכיוונו, הוא השיב אש באקדח המאוזר שנותר לו מהמלחמה ופצע אחד היורים ונמלט מהכניסה השנייה.
למחרת בא וראה שניקו את הדם, סתמו כל חורי הירי ולא נודע כי ניסו להתנקש בחייו. דניאל הבין בטעות שיד שרותי הביטחון בדבר והסיק שאיסר הקטן מחפה על ישראל בר. מאותו זמן דאג להחליף מקום מגוריו כל כמה חודשים לא זז ללא אקדחו ומקל הליכה כבד ואגרופן בכיסו.
בר נתפש ולדניאל רווח, האיום על חייו הוסר אך מידי פעם המשיכו להטרידו שוטרים שלא קיבלו הוראת ביטול ועדיין האמין שידו של איסר בדבר. חברו יהודה ארבל שרת כראש שרותי הביטחון בירושלים ויו"ש ובשנת 1973 כאשר התחלף ראש המוסד לא קיבל התפקיד והתפטר לטובת ניהול עסקים משותפים עם קנדיין-פסיפיק. יהודה תמך בו בכל התקופה בה נרדף ולא הבין מי עומד מאחורי העניין.
בשיחותי עם יהודה חזר ואמר שדניאל היה חייל אמיץ והוא לא מבין מי עמד אחרי רדיפתו. בשלב מסוים סיפר דניאל את סיפורו לעיתונאי מעיתון דבר והנ"ל פרסם את הסיפור באופן המאשים את ישראל הראל, ראש השב"כ ואח"כ ראש המוסד. איסר תבע את העיתון וזכה בתביעה וקיבל סכום עצום בזמנו, כנראה שזו הסיבה שעיתון דבר נסגר.
דניאל נפטר בשנת 2004 ורק אז הבנתי שטעה. הכרתי אדם בשם אילן רומן שגר במלחה ואף הוא היה חבר של שלמה באום. אילן החזיק במחצית השנייה של שנות החמישים טנדר וויליס ועבד אתו לפרנסתו.
בעל מלון הולילנד שכר את שרותיו והוא נעשה נהגו ואיש סודו. סיפורו אודות מלון הולילנד ובעליו הוא סיפור מדהים שראוי לבמה עצמאית. אך אמו של אילן הייתה מרפאה מאלה שאנו מכנים היום עוסקים ברפואה אלטרנטיבית, זכיתי להכירה והיא הייתה אישה מרשימה ואינטליגנטית ולפי דברי אילן טיפלה בראשי המדינה כמו גולדה אשכול ועוד.
היא חיה בדירה קטנה במגרש הרוסים ולאחר מותה הראה לי אילן ציורי שמן יפים שנטל מדירתה, אלה ציוריו של הארכימנדריט נקודים, שהיה האחראי מטעם הקג"ב על אזור ירושלים וחי במגרש הרוסים וקשר קשרים עם ישראלים רבים כולל במשטרת ישראל, דברי אילן ז"ל. שני הסיפורים התחברו אצלי רק לאחר מותו של דניאל והבנתי שנקודים טרח רבות לשמור על התרנגולת מטילת ביצי הזהב שגדלה בלולו של בן גוריון ודניאל הפך עצמו למטווח ברווזים של המומחים הגדולים בעולם להסחת הדעת ולטרור אישי ושרד אך חייו לא היו חיים. לאחר מותו סיפר לי עדי בן צבי ששם משפחתו המקורי של דניאל היה "רובינשטיין" ובאחת מתמונותיו של דניאל רשום מאחור השם "פטר" ואולי היה זה השם בו נקרא בחו"ל.
דניאל סיפר על אחיו הגדול שנעשה פסיכיאטר בחו"ל, כנראה בארה"ב. דניאל נישא לגברת אוסטרית שעברה תאונה ושבה לאוסטריה, כמה ימים לאחר ששב מביקור אצלה, נפטר. היא בקשה מהאפוטרופוס שכחברו אקח את ספריו ואת ספריתו בת למעלה מאלפיים ספרים תרמתי לבית הספרים הלאומי וביקשתי שידביקו לכל ספר תווית הנושאת שמו.
בתמונה עומד הסמל שהפך למ"מ בן יעקב שני מימין ומפקדו יהודה ארבל (פאראגו) מימין.
